תלמוד
משבטלה סנהדרין בטלה השיר מבית המשתאות
מס' סוטה מח/א
סיכום משנה ט, יא
משבטלה סנהדרין … גזרו להפסיק את השירה בבתי המשתאות, כדי למעט בשמחה בעקבות ירידת מצבו הרוחני של עם ישראל. כהוכחה המשנה מביאה את הפסוק: בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן: לא ראוי לשתות יין מתוך שירה ושמחה של הוללות.
גמרא
משבטלה סנהדרין …
וממאי ד'משבטלה סנהדרי' כתיב? שאלה: מנין שהפסקת השירה בבתי המשתאות קשורה דווקא לביטול הסנהדרין? הרי הפסוק שהמשנה הביאה בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן אינו מזכיר את הסנהדרין?!
אמר רב הונא בריה דרב יהושע, דאמר קרא (איכה ה 14): זְקֵנִים מִשַּׁעַר שָׁבָתוּ בַּחוּרִים מִנְּגִינָתָם תשובה: יש קשר בין "זקנים" (הסנהדרין), לבין ביטול הנגינה. אמר רב: אודנא דשמעא זמרא תעקר אוזן ששמעה זמרה, תיעקר.
אמר רבא: זמרא בביתא חורבא בסיפא זמר בבית, חורבן בּסִיפּוֹ, שנאמר (צפניה ב 14): [וְרָבְצוּ בְתוֹכָהּ עֲדָרִים כָּל חַיְתוֹ גוֹי גַּם קָאַת גַּם קִפֹּד בְּכַפְתֹּרֶיהָ יָלִינוּ], קוֹל יְשׁוֹרֵר בַּחַלּוֹן, חֹרֶב בַּסַּף, כִּי אַרְזָה עֵרָה מחלונות הבתים, שמהם שמעו בעבר שירי שמחה בעיר העליזה, יישמע עתה קולם הנאנח של הקאת והקיפוד. החורבן (חֹרֶב) הוא על סף בית זה. הארז ערה (מעורער). מאי כִּי אַרְזָה עֵרָה? אמר ר' יצחק: בית המסובך בארזים עיר הוא? אלא אפילו בית המסובך בארזים מתרועע מתערער: בית המסובך בארזים, חזק ביותר, ייהרס אם נשמע בו זמר! אמר רב אשי: שמע מינה, כי מתחיל חורבא, בסיפא מתחיל כשמתחיל החורבן, בסף הוא מתחיל, שנאמר: חֹרֶב בַּסַּף. ואיבעית אימא, מהכא (ישעיהו כד 12): וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר השד הנקרא שְׁאִיָּה, המחריב את הבתים, מכה בתחילה בשער. י"א שהשד הזה הוא תולעת האוכלת את העץ והיא מתחילה בעץ של הדלת. (מס' בבא קמא כא/א) אמר מר בר רב אשי: לדידי חזי ליה ומנגח כי תורא אני בעצמי ראיתי את השד הזה והיה מנגח והורס כמו שור.
אמר רב הונא: זמרא דנגדי ודבקרי – שרי, דגרדאי – אסיר זמר של מושכי האוניות ושל מוליכי הבקר מותר (משום שהקצב עוזר להם בעבודתם) ושל האורגים אסור (זמר להנאה).
רב הונא בטיל זמרא, קם מאה אווזי בזוזא ומאה סאה חיטי בזוזא ולא איבעי רב הונא גזר לא לשיר, ביטל את הזמרה וכתוצאה מכך, באה ברכה לכל. עמד מחיר מאה אווזים בדינר ומאה סאה חטים בדינר ולא היה להם ביקוש (אפילו במחיר כל כך זול). האווזים מאוד קולניים. (הוא הקשר בין האווז לבין הזמרה). אתא רב חסדא זלזיל ביה, איבעאי אווזא בזוזא ולא משתכח זלזל רב חסדא באיסור זה וכתוצאה מכך, כשהצטרכו אווז אחד אפילו ביוקר, בדינר אחד, לא נמצא.
אמר רב יוסף: זמרי גברי ועני נשי – פריצותא אם הגברים מזמרים ונשים עונות, פריצות היא, זמרי נשי ועני גברי – כאש בנעורת אם הנשים מזמרות והגברים עונים, (היצר בוער) כאש בנעורת. למאי נפקא מינה? מה זה משנה? הרי בין כך ובין כך, שניהם אסורים? לבטולי הא מקמי הא לבטל זה מפני זה. כי אם אינו יכול לבטל את כל השירה, לפחות שיבטל את הדרך השנייה, החמורה יותר (כאש בנעורת).
אמר ר' יוחנן: כל השותה בארבעה מיני זמר – מביא חמש פורעניות לעולם כל השותה יין, מלווה במוזיקת ארבעה כלי נגינה המצוטטים בפסוק הבא (הכינור, הנבל, התוף וחליל) מביא חמש פורעניות לעולם שנאמר (ישעיהו ה 11): הוֹי מַשְׁכִּימֵי בַבֹּקֶר שֵׁכָר יִרְדֹּפוּ מְאַחֲרֵי בַנֶּשֶׁף יַיִן יַדְלִיקֵם, וְהָיָה כִנּוֹר וָנֶבֶל, תֹּף וְחָלִיל אלו כלי זמר עיקריים, ובוודאי הוא התכוון על כלים אחרים וָיַיִן מִשְׁתֵּיהֶם וְאֵת פֹּעַל ה' לֹא יַבִּיטוּ. מה כתיב אחריו? (ישעיהו ה 13): לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת – שגורמין גלות לעולם. וּכְבוֹדוֹ מְתֵי רָעָב – שמביאין רעב לעולם. וַהֲמוֹנוֹ צִחֵה צָמָא – שגורמין לתורה שתשתכח מלומדיה. (ישעי' ה 15): וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ – שגורמין שפלות לשונאו של הקב"ה הקב"ה, לשון סגי נהור ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנאמר (שמות טו 3): ה' אִישׁ מִלְחָמָה, וְעֵינֵי גְבֹהִים תִּשְׁפַּלְנָה – שגורמין שפלות של ישראל, ומה כתיב אחריו? לָכֵן הִרְחִיבָה שְּׁאוֹל נַפְשָׁהּ וּפָעֲרָה פִיהָ לִבְלִי חֹק וְיָרַד הֲדָרָהּ וַהֲמוֹנָהּ וּשְׁאוֹנָהּ וְעָלֵז בָּהּ.
הלכה
רמב"ם, הלכות ברכות
ה, יג: שלשה שאכלו, ויצא אחד מהן לשוק החוצה, קוראין לו כדי שיכוין לשמוע מה שהן אומרים, ומזמנין עליו, והוא בשוק הוא עונה עמהם את ברכת הזימון מהמקום שהוא עומד בו, ויוצא ידי חובתו. ולכשיחזור לביתו, יחזור ויברך ברכת המזון לעצמו כשיחזור לבית שבו הייתה הסעודה, יברך לעצמו את כל ברכת המזון. אבל עשרה שאכלו, ויצא אחד מהן לשוק, אין מזמנין עליו עד שיחזור למקומו, וישב עמהן. אין זה כבוד להזכיר שם ה' (אלוהינו) והוא בחוץ.
ה, יד: שלשה שאכלו כאחד, וקדם אחד מהן, ובירך לעצמו בלא זימון, מזמנין עליו ויצאו השנים ידי חובת זימון בדיעבד. והוא לא יצא בזימון זה, שאין זימון למפרע מאחר ובירך את ברכת המזון.
מוסר
שערי תשובה לרבינו יונה, שער ג.
קעח) [וזה דבר] כת שקרים. ענין הכת הזו נחלק לתשעה חלקים.
רבנו יונה מחלק את השקרנים לתשעה סוגים: הסוג הראשון,
[החלק האחד סוג ראשון של שקרנים]: איש כזב, אשר תורה עזב, וירע וישחית במענה פיו הוא שולל, כמו המכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד או בשכר שכיר אומר לרעהו 'לא קיבלתי ממך שום דבר לשמור, לא פיקדון, לא ממון (= תשומת יד), לא הלוואה, שנאמר (ויקרא יט 11): וְלֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ.
וכן העונה ברעהו עד שקר, שנאמר (שמות כ 13): לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. [ומן החלק הזה] כלל התרמית והאונאות במסחרים ובשותפות, שנאמר (ויקרא כה 14): אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, ונאמר (תהלים נה 12): וְלֹא יָמִישׁ מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ וּמִרְמָה, הצדיק מצטער שהרשעים ממלאים את רחובה של עיר מ'תוך' (= שקר) ומרמה. ונקרא איש און, ונקרא בליעל, והוא כֶּבֶד עון בכתות הרשעים, כאשר הקדמנו בשערי יראת חטא. ומדות זה איש האון, שהוא קורץ בעיניו ומולל באצבעותיו, כמו שנאמר (משלי ו 12-13): אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן [הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה] קֹרֵץ בְּעֵינָיו, מֹלֵל בְּרַגְלָו משפשף זה על זה (רש"י), מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.