חוק לישראל – פרשת נצבים יום ראשון

ה, ח: אין מזמנין אלא על מי שאכל כזית פת ולמעלה בזימון שלושה, עיין בסוף ההלכה. שבעה שאכלו פת ושלשה אכלו עמהן ירק או ציר וכיוצא בהן, מצטרפין לזמן בשם. והוא, שיהיה המברך מאוכלי הפת, אבל ששה שאכלו פת וארבעה ירק, אין מצטרפין עד שיהיו אוכלי הפת רוב הניכר כלומר שבעה. במה דברים אמורים? בעשרה. אבל בשלשה, צריך שיאכלו כל אחד ואחד מהן כזית פת ואח"כ מזמנין³.

ה, ט: שנים שאכלו וגמרו מלאכול, ובא שלישי ואכל: אם יכולין לאכול עמו כל שהוא, ואפילו משאר אוכלין, מצטרף עמהן בתנאי שלא נטלו מים אחרונים. וחכם גדול שבמסובין הוא שמברך לכולן, אף על פי שלא בא אלא באחרונה. בכל זאת, הרשות בידו למחול.

ה, י: שלשה שאכלו כאחד, אינן רשאין ליחלק כי הם מחויבים בזימון. וכן ארבעה וכן חמשה, וששה יש להם ליחלק עד עשרה אם ירצו. משישה ועד תשעה אנשים מותר להם להתחלק, בתנאי שבכל קבוצה יהיו לפחות שלושה. מעשרה ולמעלה אינם רשאים ליחלק עד עשרים, שכל זמן שיחלקו ותהיה ברכת הזימון לכל חלק וחלק כזימון הכל, יש להם ליחלק. כללו של דבר: מותר לקבוצה להתחלק רק כאשר גם לאחר החלוקה, בכל אחת מהקבוצות יישאר אותו סוג זימון שהיה להם כשהיו כולם יחד.

רבינו יונה מחלק את הליצנות לחמישה סוגים. הסוג הרביעי, שיחה בטלה וליצנות כדרך חיים.

קעז] החלק הרביעי – הקובע עצמו תמיד לשיחה בטלה ודברים בטלים, כדרך יושבי קרנות, ושתים רעות יש בדבר הרע הזה: האחת (אבות א, יז): כי כל המרבה דברים מביא חטא. והשנית – כי הוא בטל מדברי תורה. ויש בדבר הזה דרכי מות, כי איך לא זכר ולא שם על לבו, כי בעתים ההם בשעות האלה אשר הוא משחיתם, יוכל להשיג הנעימות, ולקנות חיי עולם, אם יקבע העתים המזומנים ההם לתורה, אשר הוא פנוי בהם ממלאכתו ועסקיו. אין זה כי אם בזות לבו הזלזול שבלבו את המצות ואת שכר העולם הבא.

ומלבד אשר אבד טובה הרבה, ישא את עונו. כי אשמת הבטול מן התורה, בעת היכולת לעסוק בה, אש היא עַד אֲבַדּוֹן תֹּאכֵל (ע"פ איוב לא 12), ביטול תורה חמור כאש שמכלה ומחריבה עד הסוף. כאשר אמרו (מס' סנהדרין צט/א): (במדבר טו 31): כִּי דְבַר ה' בָּזָה, כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק, כאשר הקדמנו לך. כפי שכבר הסברנו קודם בספר.

ואמרו ז"ל (מס' עבודה זרה יח/ב): ההולך למקום אשר אוספו שם אספה לשחוק, זה הוא מושב לצים, ועליו אמר הכתוב (תהל' א 1): וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב.

ונאמר אחריו: כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ. למדת כי מושב לצים מביא לידי ביטול תורה, ואשר לא שת לבו לעסוק בתורה בשעותיו הבטלות, יתעשת לנפשו ידאג לתיקון נפשו ולא יאבד, ויתבודד בהן לחשוב על קצו, ולהבין לאחריתו, ולחפש דרכיו, ולקנות מעלת הנפש, ולהתקרב אל השי"ת.