חוק לישראל – פרשת בראשית יום שני

סא, א: יקרא קריאת שמע בכוונה, באימה, ביראה ברתת וזיע.

סא, כד: צריך לקרות קריאת שמע בטעמים כמו שהם בתורה.

משנה ברורה: ובלבד שיכוין, כי הנגינה למי שלא הורגל בה, מפסיד הכונה:

צ, יא: מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל, נקרא (לט) שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.

משנה ברורה (לט) שכן רע וכו' – דכתיב (ירמי' יב 14): כֹּה אָמַר ה' עַל כָּל שְׁכֵנַי הָרָעִים [הַנֹּגְעִים בַּנַּחֲלָה אֲשֶׁר הִנְחַלְתִּי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל] הִנְנִי נֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם. וכל המשכים ומעריב לבהכ"נ, זוכה לאריכת ימים שנאמר (משלי ח 34): אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם וכתיב אחריו (פס' 35): כִּי מֹצְאִי מָצָא חַיִּים וגו':

צח, א: המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חוקר כל המחשבות … ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב, ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש.

צח, ד: התפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים; ומעומד, דומיא דעבודה; קביעות מקום כמו הקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר, דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לקיר; וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה; ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה, משום נקיות.

קכד, ז: לא ישיח שיחת חולין בשעה ששליח ציבור חוזר התפלה, ואם שח הוא חוטא, וגדול עונו (כז) מנשוא, וגוערים בו.

משנה ברורה (כז): מנשוא – כתב בא"ר בשם הכל בו אוי להאנשים שמשיחים בעת התפלה כי ראינו כמה בהכ"נ נחרבו בשביל עון זה, ויש למנות אנשים ידועים להשגיח על זה.

קכה, ב: טוב לכוין רגליו בשעה שאומר קדושה עם שליח ציבור.

[וכי] מה הנאה לאדם וסופו לפרוש מעולם לעולם, מחיים למות, מאורה לחשיכה, משינה מתוקה לשינה דחוקה ומרה, מאור מתוק לרמה ותולעה, ממטעמים מתוקים לטעם עפר, מחבוק נאה לחבוק עפר.

כמה עשירים יצאו מן העולם בפחי נפש! כמה חכמים היתה חכמתם להם לתקלה! כמה גבורים היתה גבורתם להם לתקלה! כמה מגדלי בנים לא שמחו בבניהם! כמה נאים היה נויים יופיים להם לתקלה! כמה זקנים לא ראו כבוד! כמה בחורים נקצצו בחופתן! וכי מה הנאה לאכול ממאכל שהוא מביאו לדינים מרובים, משמחה שמביאה את האדם לדאגות הרבה, ממלבוש שהוא גורם לפגיעות מרובות, מהרהור שגורם למכאובים מרובים, משינה מתוקה שגורמת למיתה משונה, מחטא שהוא מאבד זכיות הרבה, מתרעומות תביעה ממונית שמקפחת פרנסות הרבה.

איזהו בן עוה״ב? המתרחק מן העבירות, ומהרהור, ומליצנות, ומלשון הרע, ומהכיעור והדומה לו, והמקיים המצוות ויש בידו מצוה על אמתתה, ומתרחק מן החטא, ועיון תפלה ומתודה על עונותיו לפני הקב״ה ועושה תשובה.