חוק לישראל – פרשת נח יום רביעי

קפא, יא: פאות הזקן הם ה' ורבו בהם הדעות. לפיכך ירא שמים יצא את כולם, ולא יעביר תער על כל זקנו כלל, (הגה: ואפילו תחת הגרון).

רג, ד: צריך ליזהר שלא ידור שום דבר, ואפילו צדקה אין טוב לידור, אלא אם ישנו בידו, יתן מיד …

רמו, א: כל איש ישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו בין בעל יסורים, בין בחור בין זקן גדול. אפילו עני המחזר על הפתחים, אפילו בעל אשה ובנים, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה, שנאמר (יהושע א 8):  וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

רמו, ג: עד אימתי חייב ללמוד? עד יום מותו …

רמו, יט: תחלת דינו של אדם על ת"ת, ואחר כך על שאר מעשיו.

צריך לירא מלפגום, כי שבעה המה עיני ה׳ משוטטות הם, מעידים על כל פגם הנעשה שבהם מצטייר הבל, כמו שאמר הכתוב (תהל' נא 6): וְהָרַע בְּעֵינֶיךָ עָשִׂיתִי. בפרט המדבר לשון הרע הוא הגורם הגדול.

ושני מלאכים ההולכים עמו, בדלים ממנו אם הוא פוגם והם אבלים עליו עד שובו, שנא׳ (ישעי' נז 18): וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו, ויתן אל לבו לשוב שלא יהיו המלאכים אבלים עליו. וכאשר האדם חוטא, התורה באה ורושמת החטא בפניו, וכל צבאות מעלה בהיות הרושם ההוא בפניו מקללים אותו, ובדלים ממנו כי רוח הטומאה שורה עליו.

ואמרו ז"ל כי כדי להעביר הרושם, צריך שיבכה וירחץ בדמעות פניו, וטוב להעביר הדמעות על מצחו, כי במצח נכתמים העונות כדכתיב (יחזקאל ט 4): וְהִתְוִיתָ תָּו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים. רשב״י ע״ה כלל הדברים בקיצור (זוהר, במדבר קכב/א): כל מאן דעבר על פקודי אורייתא כביכול פגים לעילא, פגים לתתא, פגים לגרמיה, פגים לכל עלמין. כל מי שעובר על מצוות התורה, פוגם כביכול למעלה, פוגם למטה, פוגם לעצמו פוגם לכל העולם.