חוק לישראל – פרשת נח יום שלישי

קס, א: צריך ליזהר ברבית, וכמה לאוין נאמרו בו. ואפילו הלוה, הנותנו, והערב, והעדים עוברים. הגה: ואין חילוק בין אם מלוה לעני או לעשיר. הגר"א: ר"ל אף על גב דנאמר וכי ימוך כו' אל תקח כו' ופשוט הוא בכמה מקומות.

קס, ב: כל הנותן ברבית נכסיו מתמוטטים, וכאלו כפר ביציאת מצרים ובאלהי ישראל. הגר"א: וכאלו כו'. ת"כ פ' בהר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית, שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים:

קס, ג: התולה מעותיו לומר שהם של עובד כוכבים, ומלוה אותם ברבית, הקב"ה יפרע ממנו.

קס, ד: אפילו אם הלוה נותן לו יותר, מדעתו, בשעת הפרעון, שלא התנה עמו, ואינו אומר שנותנו לו יותר בשביל רבית, אסור.

קס, ח: אפילו לבניו ובני ביתו, אסור להלוות ברבית אעפ"י שאינו מקפיד עליהם ובודאי נותנו להם במתנה.

קע, א: ישראל שלוה מעות מעובד כוכבים ברבית, אסור לישראל אחר להיות לו ערב. [שכיון שבדיניהם תובע הערב תחלה, נמצא הערב תובע את ישראל ברבית שהערב חייב בה לעובד כוכבים].

קע, ב: וכן עובד כוכבים שלוה מישראל ברבית, אסור לישראל להיות לו ערב.

במידה וידע כל אדם כי במעשיו הרעים, עושה לבושים צואים להלביש נשמתו בגיהנם כדפירשו בפסוק (זכריה ג 3): וִיהוֹשֻׁעַ הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים. ואמרו בזהר (במדבר קסט/ב): יהושע כהן גדול הוה. מה כתיב ביה (זכריה ג 1): וְהַשָּׂטָן עֹמֵד עַל יְמִינוֹ לְשִׂטְנוֹ. ומאי בהאי כך, שאר בני עלמא! על אחת כמה וכמה.

ועוד, צריך לשוב שלא תהיה נשמתו נדחת לחוץ בעלותה למעלה בהיותה נפטרת מהגוף. ודוד היה מתפלל על זה (תהל' פו 2): שָׁמְרָה נַפְשִׁי [כִּי חָסִיד אָנִי]: אל תמסר בידי המקטרגים! כל שכן המלא עונות אין מספר, כמה תשובה ותפילה צריך!

וכשיצייר האדם בשכלו דבר זה, בהתודותו שנשמתו עולה דרך ההיכלות, ונותנת חשבון, ודוחין אותה לחוץ, כמה ראוי שיצטער ויבכה.

ואם יזכה האדם לעשות תשובה שלימה שתהא מיתתו בנשיקה, הוא נפטר מכל דיני חשבון, ואשריו.