חוק לישראל – פרשת נח יום ראשון

קיג, א: דבר שאינו נאכל כמו שהוא חי ט"ז: הטעם דעיקר הגזירה משום חתנות ודבר שאינו חשוב כ"כ אין אדם מזמין חבירו עליו, וגם עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת או לפרפרת, שבישלו עו"ג, אפילו בכלי ישראל ובבית ישראל, אסור משום בישולי עובדי כוכבים.

קיג, יד: ביצה, ט"ז: הטעם דאכילה ע"י הדחק היא… אף על פי שראויה לגומעה חיה, אם בשלה עובד כוכבים, אסורה.

קיג, טז: כלים שבשל בהם העובד כוכבים לפנינו דברים שיש בהם משום בישולי עובדי כוכבים, צריכים הכשר. ש"ך: ואם נתבשלה בהן בדיעבד, ויש רוב בתבשיל שרי, דבשולי עובדי כוכבים בטלים ברוב … אם הוא כלי חרס מגעילו שלש פעמים, ודיו, מפני שאין לאיסור זה עיקר מדאורייתא.

קיד, ג: יין תפוחים ויין רמונים וכיוצא בהן, מותר לשתותו בכל מקום, דדבר שאינו מצוי לא גזרו עליו.

קטו, א: חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו, אסור. ט"ז: בטור כתוב לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל פירוש דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד אפילו הכי אסור.

קטו,ב: גבינות העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה, ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה.

הַדְּבָרִים אֲשֶׁר יִתֵּן אֶל לִבּוֹ כְּדֵי שֶׁיָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, הֵם אֵלוּ שֶׁיֵדַע כַּמָּה מִינֵי פְגַם עוֹשֶׂה לוֹ וּלְנַפְשׁוֹ, וּלְכָל הָעוֹלָמוֹת בִּהְיוֹתוֹ חוֹטֵא.

הָאֶחָד פָּגַם בְּגוּפוֹ, שֶׁהוּא חוֹתָם תַּבְנִית הַמֶרְכָּבָה הָעֶלְיוֹנָה. וְאָמְרוּ בְּתִיקוּנִים (תיקוני זהר קכה/ב): וַוי לֵיהּ מַאן דְאַכְּחִישׁ קוֹמְתֵיהּ בְּעוֹבָדִין בִּישִׁין דְאַכְּחִישׁ פַּמַלְיָא דִלְעֵילָא. וְכָל אֵיבָר שֶׁלֹא נִתְקַן כָּרָאוּי, חוֹזֵר לָבֹא עָלָיו בְּגִלְגוּל. וְכָל נְשָׁמָה פְגוּמָה, אֵין הַשְּׁכִינָה שׁוֹרָה בָהּ, שֶׁנֶאֱמַר (ויקרא כא 18): כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב.

פָּגַם בְּנִשְׁמָתוֹ הַיְקָרָה אֲשֶׁר חֲצוּבָה מִמָּקוֹם גָבוֹהַּ שֶׁחָטָא עַד אֲשֶׁר הִשְׁפִּילָהּ לְרַגְלָיו. וַוי לֵיהּ לְבַר נַשׁ דְּנִשְׁמָתֵיהּ נְחִיתָא תְּחוֹת רַגְלוֹי, וְכֵן בְּחֶטְאוֹ מוֹרִיד הַשְּׁכִינָה, וַתְּגַל מַרְגְלוֹתָיו וַתִּשְׁכָּב, וְהַשְׁכִינָה מְיַילֶלֶת עָלָיו (איכה א 14): נְתָנַנִי ה' [בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם].

וּפְגַם הַמַגִיעַ בָּהּ שֶׁהוּא (משלי טז 28): נִּרְגָּן חשדן מַפְרִיד אַלּוּף. וְעוֹד שֶׁהִיא עִמָּנוּ בְגָלוּת, וּכְשֶׁאָנוּ חוֹטְאִים אָנוּ מַאֲרִיכִין גָלוּתָהּ. וְעוֹד נוֹתֵן לָהּ עֶצֶב שֶׁהוּא (משלי י 1): בֶּן כְּסִיל, תּוּגַת אִמּוֹ. וּמַאן דְחָב לְגַבֵּי שְׁכִינְתָּא, כְּאִלוּ מַפְשִׁיט שְׁכִינְתָּא מִלְבוּשָׁהָא וכו'.

וְכָל מַאן דִמְקַיֵים פִּקּוּדָא דְאוֹרַיְיתָא כְּאִלוּ הוּא לָבִישׁ לִשְׁכִינְתָּא בִּלְבוּשָׁהָא. וְאָמַר בְּרַעְיָא מְהֵימְנָא (במדבר קעח/ב): שְׁכִינְתָּא מַאן דְגָמִיל חֶסֶד עִמָהּ לֵית עֶרֶךְ לְאַגְרָא דִילֵיהּ. וּמַאן דְחָב לְגַבֵּהּ, לֵית עֶרֶךְ לְעוֹנְשָׁא דִילֵיהּ זוהי השכינה: מי שגומל חסד עמה, אין ערך לשכרו. ומי שחוטא לה, אין ערך לעונשו.

עוֹד כִּי בְּפָגְמוֹ פָּגַם בְּתִפְאֶרֶת עַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעי' סו 24): הַפּוֹשְׁעִים בִּי, וּמְסַלֵק הָאֵם מֵעַל הַבָּנִים, וְלִפְעָמִים פְּגַם מַגִיעַ גַם בְּכָל יהו''ה כְּדִכְתִיב )שמות יט 21): פֶּן יֶהֶרְסוּ אֶל ה' [לִרְאוֹת וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב], וְהַפּוֹגֵם בְּמִדּוֹת, הוּא כְּקוֹרֵעַ לְבוּשׁ הַמֶּלֶךְ מֵעַל הַמֶּלֶךְ.