חוק לישראל – פרשת האזינו יום רביעי

שאל אגריפס שר צבא את רבן גמליאל: 'כתיב בתורתכם (דברים ד 24): כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. כלום מתקנא אלא חכם בחכם וגבור בגבור ועשיר בעשיר!" אמר לו: 'אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנשא אשה על אשתו: חשובה ממנה, אין מתקנאה בה. פחותה ממנה מתקנאה בה'.

אמר ליה זונין היה כנראה מנהל המשק והעסקים של בית הנשיא, עשיר ומהדר במצוות לרבי עקיבא: 'לבי ולבך ידע דעבודת כוכבים לית בה מששא, והא קחזינן גברי דאזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי רש"י: דאזלי כי מתברי – פסחים ההולכין לעבודת כוכבים שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באיברין מצומדים, מאי טעמא?' אמר לו: 'אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם נאמן שהיה בעיר, וכל בני עירו היו מפקידין אצלו שלא בעדים, ובא אדם אחד והפקיד לו בעדים. פעם אחד, שכח והפקיד אצלו שלא בעדים. אמרה לו אשתו: 'בוא ונכפרנו'. אמר לה: 'וכי מפני ששוטה זה עשה שלא כהוגן, אנו נאבד את אמונתינו?' אף כך יסורין, בשעה שמשגרין אותן על האדם, משביעין אותן: שלא תלכו אלא ביום פלוני, ולא תצאו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית, ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני. כיון שהגיע זמנן לצאת, הלך זה לבית עבודת כוכבים. אמרו יסורין: דין הוא שלא נצא, וחוזרין ואומרים: וכי מפני ששוטה זה עושה שלא כהוגן אנו נאבד שבועתנו?' והיינו דאמר רבי יוחנן, מאי דכתיב (דברים כח 59): וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים? רָעִים – בשליחותן, וְנֶאֱמָנִים – בשבועתן.

לפי רבי עקיבא, העולם מתנהל על פי סדר קבוע של השגחה וסיבתיות, ואותו סדר אינו משתנה כדי למנוע מן האדם לטעות בפרשנותו. הייסורים מסתלקים בזמן שנקבע להם, גם אם במקרה אותו אדם נמצא באותו רגע בבית עבודה זרה. 'אחרי זה' אינו בהכרח 'בגלל זה'.

אמר ליה רבא בר רב יצחק לרב יהודה: 'האיכא בית עבודת כוכבים באתרין, דכי מצטריך עלמא למטרא בעירנו נמצא בית עבודה זרה. כשהעולם צריך גשם …, מתחזי להו בחלמא ואמר להו: 'שחטו לי גברא ואייתי מטרא, שחטו לה גברא ואתי מטרא'! האליל מתגלה להם בחלום ואומר להם: שחטו לי איש, שוחטים לו איש, והגשם יורד. אמר ליה: 'השתא אי הוי שכיבנא, לא אמרי לכו הא מלתא, דאמר רב ברוך ה' שאיני מת כדי להביא לכם את דברי רב …: מאי דכתיב: (דברים ד 19): אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אֹתָם לְכֹל הָעַמִּים? מלמד שהחליקן משחק מילים בין 'חלק' לבין 'החליקן'. (מטעה אותם). כדברים כדי לטורדן מן העולם. והיינו דאמר ריש לקיש, מאי דכתיב (משלי ג 34): אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן? בא לטמא פותחין לו, בא לטהר מסייעין אותו.

הבחירה החופשית מחייבת שגם הטעות תהיה אפשרית. אילו הקב״ה היה מבטל מיד כל 'הצלחה' שנראית קשורה לעבודה זרה, כמעט שלא הייתה לאדם אפשרות אמתית לבחור ולהטעות את עצמו. וזה עומק 'בא לטמא פותחין לו': לא מסייעים לו לעשות רע, אלא אין מונעים ממנו בכוח ללכת בדרך שהוא עצמו בחר בה.