חוק לישראל – פרשת האזינו יום שלישי

סיכום המשנה ב, ה

המשנה עוסקת בעם הארץ שנדר ובא לחכם כדי להתיר את נדרו. לדעת רבי מאיר, יש להחמיר עליו מעט, כדי שלא יתרגל לנדור בקלות ולסמוך אחר כך על התרת הנדר. לדעת חכמים, אין להחמיר עליו בעונש, אלא החכם צריך למצוא לו פתח חרטה מסיבה אחרת, ולא לומר לו בפשטות שהנדר כלל אינו חל. כך הוא יבין שנדר הוא דבר רציני ולא ינהג בו קלות ראש.

---

גמרא

פותחין לו פתח: תנא: לעולם אל תהי רגיל בנדרים, שסופך למעול בשבועות החמורות יותר. ואל תהי רגיל אצל עם הארץ שסופך להאכילך טבלים. אל תהי רגיל אצל כהן עם הארץ, שסופך להאכילך תרומה. ואל תרבה שיחה עם האשה, שסופך לבא לידי ניאוף. רבי אחא בשם ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים – סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה – הויין לו בנים שאינן מהוגנין. אמר רב יוסף: ובאשתו נדה. (…)

תניא: (שמות כ 17) [וּ]בַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם – זו בושה, לְבִלְתִּי תֶחֱטָאוּ – מלמד שהבושה מביאה לידי יראת חטא; מיכן אמרו: סימן יפה באדם שהוא ביישן. אחרים אומרים: כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני.

אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין, מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם הוריהם אינם מתקרבים זה לזה כדרכם. אילמים, מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום. חרשים, מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש. סומין, מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום.

ורמינהו, שאלו את אימא שלום אשתו של רבי אליעזר בן הורקנוס ואחותו של רבן גמליאל (השני). מפני מה בניך יפיפין ביותר? אמרה להן: אינו מספר עמי משוחח עמי ומתקרב אלי. לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה. וכשהוא מספר, מגלה טפח ומכסה טפח, ודומה עליו כמי שכפאו שד.

ואמרתי לו: מה טעם? מדוע דווקא בחצות לילה? ואמר לי: כדי שלא אתן את עיני באשה אחרת, ונמצאו בניו באין לידי ממזרות! שאלה: כתוב שהחרשים חרשים מפני שמספרים בשעת תשמיש, והרי רבי אליעזר היה מספר עם אשתו בשעת תשמיש בחצות הלילה!?

לא קשיא: הא במילי דתשמיש, הא במילי אחרנייתא תשובה: מותר לשוחח עמה בענייני התשמיש אבל לא בעניינים אחרים (…)

(במדבר טו 39): וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם – מכאן אמר רבי: אל ישתה אדם בכוס זה ויתן עיניו בכוס אחר. אמר רבינא: לא נצרכא אלא דאפילו שתי נשיו. לא רק זה אלא אפילו אם הוא חושב על אשתו השנייה.

(יחזקאל כ 38): וּבָרוֹתִי מִכֶּם הַמֹּרְדִים וְהַפּוֹשְׁעִים בִּי – אמר רבי לוי: אלו בני תשע מדות, בני אסנ"ת משגע"ח:

1. בני אימה: בא עליה אחרי שהטיל בעלה עליה אימה. בני אנוסה: בא עליה באונס. ולאו דווקא באונס אלא גם כשאשתו אינה מרוצה כל כך. ('אימה' ו'אנוסה' הן, בעצם, אותו הדבר. ולכן בהלכה, לא מונים את בני אימה. (שו"ע, אבן העזר, ר"מ, ג).
2. בני שנואה: בא עליה כשהיא שנואה עליו, אף על פי שבדרך כלל הוא אוהבה.
3. בני נידוי: בא עליה כשאחד מהם בנידוי.
4. בני תמורה: בא עליה כשחשב שהיא אשתו השנייה.
5. בני מריבה: בא עליה אחרי מריבה ללא פיוס.
6. בני שכרות: בא עליה כשאחד מהם היה שיכור.
7. בני גרושת הלב: בא עליה כשגמר בלבו לגרשה.
8. בני ערבוביא: בא עליה כשהוא חושב על אישה אחרת.
9. בני חצופה: בא עליה אחרי שהיא תובעת אותו לתשמיש.

איני? והאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל אדם שאשתו תובעתו – הויין לו בנים שאפילו בדורו של משה רבינו לא היו כמותם, שנאמר (דברים א 13): הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים, וכתיב: (דברים א 15) וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם ולא כתיב נבונים, וכתיב (בראשית מט 16): יִשָּׂשכָר חֲמֹר גָּרֶם, וכתיב (דברי הימים א' יב 33): [וּ]מִבְּנֵי יִשָּׂשכָר יוֹדְעֵי בִינָה לַעִתִּים! שאלה: האם תביעת האישה היא דבר שלילי או חיובי? הרי בדורו של משה רבינו לא מצאו אנשים נבונים, והנה יששכר נולד אחרי שלאה תבעה את יעקב בפיה כשאמרה באופן מפורש: (ברא' ל 16): אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי?

ההיא דמרציא ארצויי תשובה: יהיו לו בנים כיששכר כשהיא מפתה אותו בדברי ריצוי ופיוס ולא בתביעה מפורשת וחצופה.