חוק לישראל של היום

משנה ב, א: כל הזבחים שקבל דמן … שלא רחוץ ידים ורגלים … פסל אחרי שלבש הכהן את בגדי הכהונה לעבודת המקדש, מצווה עליו לרחוץ ידים ורגלים מן הכיור. אם קיבל את הדם כשאינו רחוץ ידים ורגלים בכלי שרת מצוואר הבהמה, פסל את הקרבן.

גמרא

אתיא "חוקה" "חוקה" ממחוסר בגדים מניין לנו ש'לא רחוץ ידים ורגלים' פוסל את הקרבן? גזירה שווה 'חוקה' 'חוקה'. נאמר 'חוקה' לגבי רחיצת ידים ורגלים (שמות ל 21): וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם, ולגבי בגדי הכהונה כתוב (שמות כט 9): וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה לְחֻקַּת עוֹלָם וּמִלֵּאתָ יַד אַהֲרֹן וְיַד בָּנָיו. כשם שעבודת מחוסר בגדים (כהן גדול ששימש במקדש בפחות משמנה בגדים וכהן הדיוט ששימש בפחות מארבעה בגדים) פסולה, כך עבודת 'לא רחוץ ידיים ורגליים' פסולה.

ת"ר: כהן גדול שלא טבל ושלא קידש ידיו ורגליו ביום הכיפורים. בין בגד לבגד אחרי שהחליף את בגדי הזהב לבגדי הלבן או להפך. ובין עבודה לעבודה ועבד: עבודתו כשרה. ואחד כהן גדול ואחד כהן הדיוט שלא קידש ידיו ורגליו שחרית ועבד – עבודתו פסולה.

אמר ליה רב אסי לרבי יוחנן: מכדי חמש טבילות ועשרה קדושין דאורייתא, ו"חוקה" כתיב בהו, ליעכבו! חמש פעמים היה הכהן הגדול מחליף את בגדיו בעבודת יום הכיפורים ולפני כל החלפה היה טובל ('חמש טבילות'). ומקדש פעמיים ידיו ורגליו: פעם ראשונה לכבוד הבגדים שהוא בא לפשוט, ופעם שנייה לכבוד הבגדים שהוא לבש ('עשרה קידושין'). חמש טבילות ועשרה קידושין אלו, מן התורה הן וכתוב לגבן 'חוקה', (ויקרא טז 34: וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם…), מן הדין היה לפסול את העבודות אם לא קיימן!

אמר ליה: אמר קרא (ויקרא טז 4): [כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ] וּלְבֵשָׁם. לבישה מעכבת, ואין דבר אחר מעכב. צהבו פניו שמח רב אסי.

אמר ליה: וי"ו אאופתא כתבי לך כתבתי לך וי"ו על גזר עץ שיש בו סדקים רבים, והנמשל: לא אמרתי לך חידוש של ממש כי אם רק שלבישה מעכבת.

אי הכי, דצפרא נמי שאלה: אם כן, גם קידוש שחרית של יום כיפור לא היה צריך לעכב, ולא כמו שכתוב בברייתא!

אמר חזקיה, אמר קרא: (שמות ל 21): [וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ] וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם: דבר המעכב בזרעו מעכב בו, דבר שאינו מעכב בזרעו אין מעכב בו תשובה: הוא מעכב כי כתוב וְהָיְתָה לָהֶם, לאהרון ולבניו: 'דבר המעכב בזרעו (שאר הכהנים) מעכב בו (באהרן)'. כשם שקידוש של שחרית מעכב בעבודת יום הכיפורים לגבי שאר הכהנים, כך הוא פוסל גם את עבודת הכהן הגדול. 'דבר שאינו מעכב בזרעו אין מעכב בו': כשם שקידוש בין בגד לבגד ובין עבודה לעבודה אינו מעכב את עבודת שאר הכהנים כי אינו חל עליהם, כך אינו פוסל עבודת הכהן הגדול.

רבי יונתן אמר, מהכא: (שמות מ 31) וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו [אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם], דבר המעכב בבניו מעכב בו. דבר שאינו מעכב בבניו, אין מעכב בו.

רבי יונתן מאי טעמא לא אמר מדחזקיה? שאלה: לפי רבי יונתן מקור ההלכה 'דבר המעכב בזרעו…' אינו מן הפסוק "והיתה להם" כדברי חזקיה אלא מ-"ורחצו ממנו (בכיור) משה ואהרן ובניו". אולם, מדוע הוא, רבי יונתן, מסרב לקבל את דעתו של חזקיה?

אמר לך: ההוא לדורות הוא דכתיב תשובה: כי הפסוק וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם, לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם בא ללמדנו לא את ההיקש בין אהרון ולבניו אלא חובת הרחיצה בכל הדורות.

ואידך, מאי טעמא לא אמר מהאי? שאלה: מדוע חזקיה אינו לומד מהמקור של רבי יונתן?

מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: כל כיור שאין בו כדי לקדש ארבעה כהנים ממנו – אין מקדשין בו, שנאמר: "ורחצו ממנו משה ואהרן ובניו. תשובה: כי הוא לומד מן הפסוק וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו את ההלכה שאם אין בכיור די מים לקדש ממנו ארבעה כהנים (משה, אהרון, אלעזר ואיתמר), אין מקדשין בו.